מיקרופון אלחוטי מעניק לאמנים מבצעים חופש תנועה גדול יותר על הבמה, תכונה שמתאימה במיוחד עבור זמרים אנרגטיים, מופעי ריקודים, הצגות ומחזות זמר. לעתים קרובות המערכות האלחוטיות הן נוחות יותר לתפעול בזכות מנגנוני סינכרון אוטומטיים ומצמצמות את סבך הכבלים על הבמה.
המיקרופון האלחוטי נכנס לשוק האודיו המקצועי עוד בשנות ה-50', בזכות חברות כמו Shure ו-Sennheiser. מאז ועד היום הטכנולוגיה בתחום התקדמה באופן משמעותי, אבל טכנאי סאונד רבים בהופעות חיות עדיין מעדיפים להשתמש במיקרופונים חוטיים בלבד בזכות הביטחון היחסי שהם מעניקים, ללא צורך לדאוג מבעיות כמו הפרעות קליטה וחיי סוללה.
בפסקאות הבאות נציג את המאפיינים העיקריים שמומלץ לשים לב אליהם כאשר מחפשים מיקרופון אלחוטי.
איך לבחור מיקרופון אלחוטי מומלץ?
כל דגמי המיקרופונים האלחוטיים דומים למדי אחד לשני בכל הקשור לאופן התפעול אבל נבדלים זה מזה בעיקר בזכות שיטת תעבורת הנתונים האלחוטית. מיקרופון אלחוטי ידני כולל בתוכו משדר גלי רדיו. בצד השני, קופסא קטנה בשם "מקלט" אחראית לספוג את הגלים הללו וכוללת יציאות אודיו סטנדרטיות לחיבור למיקסר, קופסאת במה או רמקול. למיקרופונים דיסקרטיים יותר - כמו אלו הבנויים על קשת ראש או נתפסים לדש הבגד, לעתים קרובות לא יהיה מקום בתוך המארז כדי להכיל את רכיב ה-"משדר" ולכן תתלווה אליהם קופסא נוספת שמצמידים לחגורה. המיקרופון ייתחבר לקופסא זו באמצעות כבל קצר ובאמצעותה האות יישלח אל המקלט שבצד השני. שיטות התקשורת בין המשדר והמקלט מתחלקות ל-2 מחנות עיקריים:
VHF - או "Very High Frequency", היא שיטה של תעבורת נתונים באמצעות גלי רדיו שנמצאת בשימוש רחב גם בטלפונים ביתיים אלחוטיים, מכשירי ווקי-טוקי ומגוון צעצועים עם שלט רחוק. דגמי המיקרופון האלחוטי הזולים ביותר, שעולים מאות שקלים בודדים, לרוב פועלים בטכנולוגייה זו. יעילות השידור שלה היא נמוכה בגלל הצורך בשימוש באנטנות ארוכות יחסית. מערכות כאלו נוטות להרעיש בקלות מכיוון שהאות שעושה את דרכו מהמשדר למקלט מתחרה לעתים קרובות במכשירים אלחוטיים שונים בסביבה וגלי רדיו אקראיים באוויר מסוגלים לחדור אליו בקלות. מערכות אלחוטיות מסוג זה חשופות לשלל הפרעות ולא יותר מכ-4 מערכות כאלו לערך מסוגלות לפעול בעת ובעונה אחת. רעשי רקע הם נפוצים בעבודה עם מערכות כאלו וטווח העבודה שלהן מצומצם יחסית. כל אלו הופכים את שיטת ה-VHF לפחות יעילה ולא מומלצת לשימושים של אודיו מקצועי.
UHF - או "Ultra High Frequency" היא שיטת שידור שמערבת גלים קצרים יותר, וכתוצאה מכך אנטנות קצרות יותר. היא נוטה להיות מעט פחות יעילה מבחינת היכולת של הגלים להתפשט באוויר ולהישבר כאשר הם פוגעים בחפצים ממתכת. על אף החסרונות הללו, רגולציות שונות בתחום השידור האלחוטי מאפשרות לה להיות אלטרנטיבה מוצלחת יותר לשיטת ה-VHF. טווח תדרי השידור המותרים עבור טכנולוגייה זו הינו רחב בהרבה מזה של מיקרופונים אלחוטיים מסוג VHF, מה שמעניק לה פוטנציאל לשידורי אודיו עם טווח דינמי ותגובת תדרים רחבים יותר. ספקטרום תדרי הרדיו שמאפשרים תעבורת נתוני UHF הוא גבוהה פי 8 לערך מאשר VHF, ושימוש במשדר בעל הספק גבוהה פי 5 לערך הוא מותר. כל אלו הופכים מיקרופון אלחוטי הפועל בשיטת UHF לבעל צליל נקי ומלא יותר וטווח קליטה רחב במיוחד. הוא מהווה אופצייה מומלצת עבור זמרים בהופעות, שידורי טלוויזיה או ספורט ועוד.
בנוסף לשיטות השידור שמבדילות בין הדגמים השונים של מיקרופונים אלחוטיים, גם לתוכן המשודר עצמו יש משמעות. הנתונים שנשלחים מהמשדר למקלט עשויים להיות אנלוגיים או דיגיטליים, בהתאם לטכנולוגייה של המערכת הספציפית:
הטכנולוגייה הבסיסית ביותר לתקשורת אלחוטית. אפשר לחשוב על אופן העבודה של מערכות מהסוג הזה כשידור פשוט של אות האודיו המגיע מהמיקרופון באמצעות גלי רדיו, כאשר המקלט עושה כמיטב יכולתו על מנת לצמצם רעשים ולהבדיל בין האות המגיע מהמשדר לגלים אקראיים שנישאים באוויר. היתרון העיקרי של אות אלחוטי אנלוגי הוא העובדה שהעכבה (Latency) מרגע שהצליל נכנס אל המיקרופון עד שהוא נשלח דרך היציאות של המקלט היא אפסית. בעוד עבור כנסים וישיבות עכבה של עד כ-15 מילי-שניות היא הגיונית ומקובלת, זמרים על במות זקוקים לתגובה מהירה יותר. למרות היתרון היחסי הזה של הטכנולוגייה האנלוגית, דגמים יקרים יותר של מיקרופונים אלחוטיים דיגיטליים מסוגלים להגיע לעכבה של מספר מילי-שניות בודדות.
החיסרון של שיטת העבודה האנלוגית הוא שאיכות האודיו של הדגמים הפשוטים יותר נוטה להיות נמוכה משל המיקרופוניים הדיגיטליים הפשוטים. מערכות אנלוגיות על פי רוב יהיו בעלות טווח דינמי צר יותר ורמת דיוק מעט נמוכה יותר. לפני שאות האודיו משודר מהמשדר למקלט, מתבצע תהליך דחיסה של הטווח הדינמי שלו לצורך השידור. לאחר שהאות מגיע אל המקלט, מתבצעת הרחבה מחדש של האות אל הטווח הדינמי המקורי. כל התהליך הזה נקרא "Companding" וככל שהמערכת האלחוטית מתקדמת יותר היא נוטה לבצע אותו באופן יעיל יותר.
מערכות דיגיטליות ממירות אות אודיו אנלוגי לאות דיגיטלי לפני שידור הנתונים בין המשדר למקלט. לאחר שהאות מגיע אל המקלט, הוא עובר המרה חזרה לאות אנלוגי ונשלח דרך היציאות של המכשיר. כפועל יוצא של העובדה הזו, קל יותר למקלט להתעלם מגלי רדיו שונים באוויר שאינם קשורים לאות המגיע מהמקלט. בגלל שהמקלט מתייחס לאות דיגיטלי בלבד, ההפרעות הללו - שאינן בפורמט דיגיטלי - כלל לא מזוהות על ידו ובכך נמנעים רעשים רבים שעלולים היו לחדור לתוכו אחרת. בנוסף, בגלל הפורמט הדיגיטלי של הנתונים, המערכת לא צריכה לדחוס את אות האודיו על מנת לשדר אותו באוויר. מיקרופונים אלחוטיים דיגיטליים אינם זקוקים לתהליך ה-"Companding" שהזכרנו בפסקה הקודמת על מנת לשדר נתונים והעובדה הזו מסייעת להם לשמור על טווח דינמי ורמת דיוק שיתעלו על פי רוב על אלה של מיקרופון אלחוטי אנלוגי.
כפי שהזכרנו קודם, אחת המגבלות העיקריות של הטכנולוגייה הזו היא פרק הזמן הדרוש עבור שידור הנתונים. דגמים פשוטים יותר של מיקרופון אלחוטי דיגיטלי עשויים להיות בעלי זמני עכבה (Latency) ארוכים יותר משל אחיהם האנלוגיים במחירים דומים, כך שייתכן שמערכת אנלוגית תהיה פיתרון משתלם יותר עבור שימוש בהופעות חיות. אספקט נוסף של שידור נתונים באוויר באופן הזה הוא ביטחון המידע. שימוש במערכות דיגיטליות מאפשר הצפנה של הנתונים הנשלחים בין המשדר למקלט, כך שיהיה קשה מאוד לצוטט לסיגנאל שנשלח ביניהם.
חשוב לזכור שהמאפיינים שהצגנו בפסקאות הקודמות הנם בגדר הכללות גסות שנעשות פחות ופחות רלוונטיות ככל שעולים בתקציב. מערכת אלחוטית אנלוגית לדוגמא אמנם יעניקו Latency אפסי, אך הדגמים המוצלחים יותר של מערכות דיגיטליות מסוגלים לפעול ברמות Latency כה נמוכות שההבדל ביניהן הוא טריוויאלי. באופן דומה, למרות הנטייה של מערכות דיגיטיליות לספק אות אודיו צלול ומפורט יותר משל מערכות אנלוגיות באותו המחיר - מיקרופון אלחוטי אנלוגי מהקצה העליון יהיה מסוגל להשתוות אליהן במרבית המקרים.